76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


סך הכל: 21 שו"ת סמס בנושא שם ד'

אמירת חצי פסוק עם שם ד'

ש: האם אמירת חצי פסוק עם שם השם זו הוצאת שם שמים לבטלה?
ת: מן הדין מותר אם יש משמעות לחצי הפסוק, אמנם אם ישנה משמעות אחרת אסור. כל פסוק שלא פסק אותו משה רבנו אסור לך לפוסקו, לא מחשש נשיאת שם ד' לשווא, אלא בגלל חשש להבנה שאינה נכונה בפסוק. למשל, לכאורה אסור היה לומר 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' (בראשית מח, כ). אמנם, כאן הפסוק עצמו התיר, דכתיב: 'בך יברך ישראל לאמר'. ברם, בדרך כלל יש לומר פסוק שלם. הפוסקים העירו על כך שישנה בעיה במה שאנו מתחילים לומר את הקידוש שבליל שבת בתיבות "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ובספר 'נפש הרב' (עמ' קנט) מובא, שהגרי"ד סולוביצ'יק סיפר מה שת"ח פלוני אמר סברא להתיר בזה, שהרי בגמרא במסכת מגילה (כב, א) מבואר, שלצורך גדול יש להתיר איסור זה, ובליל שבת זהו צורך גדול, שבמדרש רבה דרשו על תחילת הפסוק הנ"ל, 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד', ר"מ אומר, טוב זה החיים, טוב מאוד – זה המוות, וצורך גדול הוא שלא להזכיר מוות בקידוש אף שלא בדרך רמז (עיין בתשובות החתם סופר או"ח ס' י). והג"ר סולוביצ'יק צחק, ומאוד לא היה נוח לו בסברא זו. לכן אמר, שדרכו להקפיד ולומר בלחש את תחילת הפסוק - וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' (ויש לציין שהגרי"ד סולוביצ'יק גם סיפר איך שהגר"ח והגרמ"ס לא קראו את עשרת הדברות בטעם עליון, דכל פסוקא דלא פסקי' משה וכו' - נפש הרב עמ' קמא). וכן נהג הגרי"י קניבסקי (ארחות רבנו ח"א עמ' קט).

שם ד'

ש: למה בשם אלוהים אומרים אות ק במקום אות ה ולא אות אחרת?
ת: כי הקפידו בכתיבה לכתוב ד במקום ה או לקצר לנקודה או להאריך לכן יצא ק. אבל מה שאומרים צבקות, קל או קה הוא המצאה חדשה.

חומר מסיונרי

ש: מה לעשות עם חומר מסיונרי עם שם ד'?
ת: להשליך לפח. אין בו קדושה (שו"ת אגרות משה יו"ד ס' קעב).

תרגום עם שם ד'

ש: האם מותר לקרוא תרגום אונקלוס עם השם המפורש?
ת: כן. זה לא לבטלה (שו"ת יחוה דעת ג יג. פסקי תשובות ב תתלב-תתלג).

שם ד' בלימוד תורה

ש: האם מותר בדרך לימוד לומר: "מי שאוכל תפוח מברך ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ", תוך כדי הזכרת השם המפורש?
ת: זו תשובת הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת 'יחוה דעת' (ג, יג ובשו"ת יביע אומר ח"ג ס' יד). הגר"ע מביא מדברי היעב"ץ בשו"ת 'שאילת יעב"ץ' (א, פא) וז"ל: "וכן מצאנו להגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סימן פ"א) שכתב, ראיתי למלמדי תינוקות שהיו מקפידים על תלמידיהם שלא יזכירו שם ה' בקריאתו בתוך כדי לימודם בש"ס, מפני שהיו סבורים שיש בזה חשש להזכרת שם ה' לבטלה, ועוברים משום לא תשא את שם ד' אלהיך לשוא, אבל באמת טעות הוא בידם, ומעולם לא ראיתי לרבנן קשישאי שיקפידו על כך, וזכורני כי בהיותי קטן והיינו גורסים בתלמוד בפני מר אבי הגאון (חכם צבי) זצ"ל, וכשהיינו מגיעים לפסוקים שבתלמוד, והיינו קוראים שם ד' בכינוי, ולא כקריאתו, היה גוער הגאון במי שקורא כך, והורה לנו לקרוא שם ד' כקורא בתורה. והביא ראיה לזה מהגמרא (ברכות כ"ב ע"א) הנ"ל, שמבואר בפירוש שדוקא לבעל קרי בזמנם היו אוסרים שיזכיר השם כקריאתו, אבל לשאר בני אדם מותר, ובזמן הזה אף בעל קרי קורא ושונה כדרכו, שדברי תורה אינם מקבלים טומאה וכו'. אם כן הדבר פשוט מאוד שלכל בני אדם מותר להזכיר שם ד' כקריאתו בפסוקים שבתלמוד, ואדרבה צריכים לקרות האזכרות כתקנתן ע"כ". וכן התירו עוד אחרונים רבים.
אולם, כל זה אמור בפסוקים שבתלמוד ובמדרשים, אולם בברכות שיש בהם הזכרת ד', אין לקרוא את שם ד' כקריאתו, אלא בכינוי. וכן כתב בספר תשב"ץ (סימן תיט), שרבינו המהר"ם מרוטנבורג כשהיה לומד בתלמוד היה נזהר לומר 'השם' במקום אזכרות של ארבע אותיות, וכן פסק המג"א (רט"ו סק"ה).
אמנם, הגאון היעב"ץ רוח אחרת הייתה עמו, ושיטתו הינה שגם בגריסת מטבע הברכות שבש"ס בדרך לימודו, יש לשנן אותן עם אזכרותיהן.
ה'משנה ברורה' חילק בין ילד למבוגר. שכך מובא ב'שולחן ערוך' (או"ח רטו, ג): "מותר ללמד לתינוקות הברכות כתקנן ואע"פ שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד", וכתב ה'משנה ברורה' (ס"ק יד וכן בפמ"ג ס' תרנז מז סק"א): "ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ"ה מותר להזכיר שם השם, ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות, שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו'), ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם". והג"ר משה פיינשטיין כותב בשו"ת 'אגרות משה' (או"ח ח"ב ס' נו), שהוא הדין גם לבעלי תשובה שלא למדו ולא שמרו את התורה ומצוותיה, שמותר ללמדם לומר את הברכות בהזכרת השם (עיין פסקי תשובות ח"ב עמ' תתלב-תתלג).
לכן, מן הדין מותר להזכיר את שם השם בדרך לימוד, כולל בברכות המובאות בגמרא או ברמב"ם וכו'. ברם, יש שמחמירים מהפחד לשאת את שם השם לשווא, וכן נהג הגרי"י קניבסקי שלא להזכיר את שם השם אפילו כאשר מובא פסוק בשלמותו (ארחות רבנו ח"א עמ' רמ וכ"כ בספרו קריינא דאיגרתא מכתב קלב). לגבי ברכות, המלמד ילדים או בעלי תשובה יש לו להזכיר את האזכרות בכדי לחנכם כראוי.

שם ד' בשירותים

ש: האם מותר להכנס לשירותים עם ספר פילוסופיה בו מוזכר שם ד'?
ת: לא. וכן כל ספר (מ"ב מה כג).

ראשי תיבות עם שם ד'

ש: האם ישנה קדושה בראשי תיבות הכוללות את שם ד'?
ת: בראשי תיבות אין קדושה. כתב הרמ"א (יו"ד רעו, י): "והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחד על גביהן, מותר למחקו אם הוא לצורך". כלומר, שלושה יו"דים מותר לזרוק לפח, כי הן ראשי תיבות ולא שם השם. אנשים פחדו לזרוק את הראשי תיבות 'ב"ה', ולכן המציאו 'בס"ד'. זו המצאה חדשה, אך אין בעיה לכתוב ב"ה. אמנם, כלל לא חייבים לכתוב ב"ה או בעז"ה. אצל התימנים היו כותבים לק"י: לישועתך קיויתי ד'. גם את זה אין בעיה לזרוק לפח. כתב ב'שבט הקהתי' (ד, רנו) שמותר למחוק את האות ה' או ד' המרמזת על שם השם, כי האות הינה רמז בעלמא. אנחנו כותבים באות ד' ע"מ לרמוז על שם השם, כי כך כתב מרן הרב קוק.
אגב, מותר לזרוק קלטת או דיסק לפח, כי גם שם זה אינו כתוב באופן ברור, אלא בצורת סימנים אלקטרומגנטיים (שו"ת אגרות משה יו"ד א קעג).

שם ד' על לוח

ש: אם נכתב שם ד' על הלוח, מה לעשות, הרי אסור למחוק?
ת: לקלוט שם ד' על נייר סלוטייפ שקוף רחב, ואז להדביק על נייר ולגנוז.

השם גאט בלעז

ש: האם מותר לומר "יא אללה"?
ת: אסור לומר שם ד' לשווא גם בערבית.

השם גאט בלעז

ש: מה הדין לגבי השם גאט בלעז?
ת: כתוב בס' 'נפש הרב' (קס-קסא), שמנהג הג"ר משה סולוביצ'יק היה שכאשר נכנס היה לבית הכסא היה מוציא את כל הכסף האמריקאי מכיסו, על פי חומרת הגאונים הדנים על השמות שקוראים בהם הגויים להקב"ה כדין "שמות", והרי על הכסף האמריקאי נדפס (באנגלית) "בד' (גאט) אנו בוטחים", ובוודאי בזיון הוא להכניס את שם ד' לבית הכסא. ברם, בנו הגרי"ד סולוביצ'יק לא היה מחמיר כחומרה זו. הגרי"ד אמר כמה פעמים, שמה שנהגו לכתוב באנגלית ג-ט במקום גאט, הינו "עם הארצות גמורה", הלא בין כה וכה "גאט" איננו שם, אלא רק רמז לשמו של הקב"ה, ואילו היו כותבים ארבעה כוכבים כזה: (****), לרמוז על שם השם, ג"כ היה דינו שווה לגאט. אמנם, בשו"ת 'אחיעזר' (ג, לב) בשם ה'תומים' כתב שמן הנכון לחוש לחומרת הגאונים ולכתוב ג-ט בקו מפסיק, וכן נראה שראוי לנהוג.

אמירת שם ד'

ש: האם מותר לומר צבאות, אל, שדי, או זה כמו שם אדנות?
ת: מותר. כמובן בחרדת קדש (שו"ת שאילת שלמה ג ט).

שם ד' בתליון

ש: יש לי תליון בו כתוב: ה'. האם עלי להורידו כל פעם שאני נכנסת לשירותים?
ת: לא. זה רק ראשי תיבות (שו"ת שאילת שלמה ד רלז).

שם ד' עם חיריק

ש: שמעתי אנשים אומרים שם אדנות עם חיריק תחת הד'. מה המקור?
ת: טעות (עלינו לשבח – שמות עמ' תרג בשם הגאון מקוז'קלוב).

שם ד' עם דל"ת

ש: למה הרב כותב את השם: ד'?
ת: על פי רבנו הרב צבי יהודה שנהג כן על פי 'תרומת הדשן' (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלח. גנזי הקודש פ"ז הערה יא בשם הגרי"ש אלישיב).

שם ד' במחשב

ש: אם כתבתי שם ד' במחשב, מותר למחוק?
ת: כן, כי זו לא כתיבה ממש, אלא כתיבה עראית – לא זו הכתיבה שהתורה דיברה עליה (ע' שו"ת אגרות משה יו"ד א קעג. שו"ת שאילת שלמה ד רלז).

כינוי ד': טאטע

ש: האם זה לא זילות לכנות את ד' טאטע, - אבא ביידיש?
ת: לא. ריבונו של עולם הוא אבינו – בתנאי שזוכרים שהוא מלכנו. אנו גם בנים וגם עבדים. אבל זה זילות לדבר אליו ביידיש, כאילו הוא לא מבין עברית. אך אפשר גם לפנות אליו: מאמע, אמא ביידיש. כי חכמי הרזים מכנים אותו גם אבא גם אמא. הוא מעל אבא ואמא, אך מתגלה גם כאבא וגם כאמא.

שם המפורש

ש: האם אפשר לתת לרחוב שם הכולל את השם המפורש?
ת: אם הוא ככתיבתו, אסור, כי זה יגרום לביזוי. חז"ל בטלו אזכרת שם ד' בשטרות. ראש השנה יח ב.

שם ד' בזמירות

ש: האם מותר להזכיר את שם השם בזמירות שבת?
ת: בזמר "צור משלו": "צור משלו אכלנו ברכו אמוני, שבענו והותרנו כדבר אדני", המילה "אמוני" מתחרזת עם שם השם. הזמר הזה נכתב ע"י רבי אברהם בן עזרא, והוא שיר שבח לרבש"ע. לכן, מותר להזכיר את שם השם. אומרים שהג"ר שלמה זלמן אוירבך היה מזכיר את השמות בזמירות. אמנם, יש שמחמירים. בספר 'נפש הרב' (עמ' קס), מובא בשם הגרי"ד סולוביצ'יק שאביו הג"ר משה לא ביטא את השמות כששר את הזמירות בשבת, אלא אמר "השם" במקומם. נראה שהמקור להנהגה זו הינו דברי הרמ"א בהלכות ברכת המזון (או"ח קפח, ז), שמי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון בר"ח או בחוה"מ, אין לו לחזור ולומר אחר כך כיוון שיעלה ויבוא כולל אזכרות. גם הג"ר בצלאל שטרן כתב בשו"ת 'בצל החכמה' (ד, נב) שלא לומר את השמות בזמן הזה בזמירות. לכן, מן הדין מותר להזכיר את שם השם בזמירות, אבל ראוי להחמיר (עיין שו"ת שאילת שלמה א, קנ לגבי חשיבות אמירת זמירות שבת).

שם יהודה

ש: האם מותר למחוק את השם יהודה?
ת: כן. אין זה שם ד'.
הערות:

שם אלוקים

ש: למה שם אלוקים הוא בלשון רבים?
ת: כי הוא בעל כל הכוחות כולם. שו"ע או"ח ו.

שם ד' בשמות מקומות בארץ ישראל

ש: האם יש לומר 'בית אל' או 'בית קל'?
ת: בספר 'דרך שיחה' (עמ' מז) נשאל הג"ר חיים קנייבסקי, האם מותר לומר "בית אל" עם אל"ף? והשיב, שעל פי דין מותר, אך הוסיף שפעם קיבל מכתב מהיישוב הנ"ל, ולא השיב, כי אם יכתוב עם אל"ף, זה עלול להתגלגל בבזיון, ואם יכתוב "קל" - המכתב לא יגיע ליעדו. ומי שאומר עם אל"ף - אמור לו שאסור לומר כך, ואף אם כתוב בית א-ל עם מקף לא ברור שזה מועיל, שהרי ברור שהכוונה לכתוב תיבה אחת [ואמר לי הגר"א נבנצל שיש לומר "בית קל" – מ"צ]. והג"ר יצחק זילברשטיין כותב בס' 'עלינו לשבח' (שו"ת בסוף בראשית ס' מו) שבוודאי שם היישוב "בית אל" חול הוא, ומן הדין אין בו קדושה, ומותר לומר "בית אל" ואף לזרוק מעטפה הנושאת את שם היישוב. אמנם, בס' 'אוצר כל מנהגי ישורון' (עמוד 343) כתב שהרבה נוהגים לקרוא לאליהו אליע ולאליעזר לייזר, לגדליהו גדליע, ליהודע יודל וכו' משום שבשמות אלו נמצאים שמותיו של הקב"ה ולכן נוהגים בהם כבוד ויקר. לפי זה, יש מקום לנהוג מידת חסידות ולומר 'בית קל'. והרוצה להוציא עצמו מכל חשש יכתוב על המעטפה "ביתאל" בתיבה אחת, ובזה בוודאי אין קדושה.
אמנם, הכל תלוי בכוונה: אם הכוונה לבית של האל, אזי המילה 'אל' קודש היא, ויש מקום להחמיר ולומר קל. אך אם הכוונה לשם מקום, או לשמו של אדם, אזי המילה חול (כגון זכריה ז, ב, רש"י וראב"ע שם שם הרי הוא חול), ואין בזה הבדל אם השם נכתב במילה אחת או בשתיים. לכן, פשוט ששמו של היישוב בכל צורות כתיבתו: ביתאל, בית אל או בית-אל, אין בו קדושה, ואין חובה לגונזו או לבטאו בית קל, וכן שמעתי מפי הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בביקורו ביישוב (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, רסט). וכן נראה פשוט שהוא הדין למקומות אחרים בארץ שכלול בהם שם השם כגון נתניה, כרמיאל, עתניאל וכו'.
הערות:

רשימת הנושאים:
אבלות | אינטרנט
אירוסין | אישי התנ"ך
אלול | אמונה
אמונות תפלות / דרכי אמורי | אנטי ציונים חריפים
ארבעה מינים | ארץ ישראל
בגדים / יופי | בידור
בין המצרים | ביקור חולים
בישול עכו"ם | בית הכנסת ובית המדרש
בית-משפט | בכור בהמה
בל תשחית | בעלי חיים – שונות
בר מצווה | ברית מילה
ברכות – שונות | ברכות התורה
ברכות על מזון | ברכת המזון וברכה אחרונה
ברכת כוהנים | בשם אומרו
בשר בחלב | גאולה
גידול ילדים | גיטין / גירושין
גניבה / גזל | גניבת דעת
גניזה | גרים
האוכל בשוק | הגומל
הכותל המערבי | הלוואה
הלכות "שבת שלום" | הלכות אוטובוס
הלכות בין הזמנים | הלכות בין המצרים לחייל
הלכות ביקור במוזיאון | הלכות דירה וחנוכת הבית
הלכות התעטשות | הלכות חגים לחייל
הלכות חורף | הלכות חנוכה לחייל
הלכות טרמפ | הלכות יום הכיפורים לחייל
הלכות סוכות לחייל | הלכות פורים לחייל
הלכות ראש השנה לחייל | הלכות שומרים
הלכות תענית | הפרשת חלה
הר הבית ובית המקדש | הרצל
השבת אבידה | זכר לחורבן
חב"ד | חברות
חדש | חודש אדר
חול המועד | חוקות הגויים
חוקי תנועה | חינוך ילדים
חנוכה | חתונה
טבילת גבר | טבילת כלים
טהרת הברית | טהרת המשפחה / מקוה
טיולים בארץ ישראל | טלפון
יהונתן פולארד | יום הולדת
יום העצמאות | יום השואה / השואה
יום טוב | יום טוב שני של גלויות
יום כיפור | ייחוד
ימי ספירת העומר | יציאה לחו"ל
יצרים | ישיבה
יששכר וזבולון | כבוד הספרים
כיבוד אב ואם | כיסוי ראש
כיפה | כפירה
כשרות | כתובת קעקוע
ל"ג בעומר | לא ילבש
לולב | לידה
לימוד תורה | לימוד תנ"ך באמונה
מבצע "עמוד ענן" | מדי צה"ל
מדינת ישראל | מזוזה
מידות טובות | מלחמה
מלמדים ותלמידים | ממשלת ישראל
מנחה / מעריב | מסחר
מצוות / הלכה | מקובלים
מרן הרב קוק | משיח
נדרים / שבועות | נוסח התפילה בדור של גאולה
נזקים | נטיות הפוכות
נטילת ידיים / רחיצה | נטילת ידיים לסעודה
נישואים | נעליים
סגולות | סוכה
סיום | סכנה
סמ"ס | סעודה / מזון
ספירת העומר | ספר תורה
עבודה | עבודה זרה
עברית | עדות
עירובין | עם ישראל
עמלק | ענייני פיוס ומחילה
ערב וקריאת שמע על המיטה | ערבים
פדיון הבן | פורים
פורים טיש | פסח – חמץ וקטניות
פסח – ליל הסדר | פסח – מצה
פסח – שונות | פרייה ורבייה
פרשת גלעד שליט | פרשת זכור
צדקה ומעשר כספים | צה"ל
ציצית | צניעות
צער בעלי חיים | קבורה / בית קברות
קברי צדיקים | קדושת כוהנים
קונטרס אהבת ישראל ואכילה | קידוש השם
קריאת התורה | קריאת שמע
ראש השנה | ראש חודש
רבי נחמן | רבנו הרב צבי יהודה
ריבית | רפואה
שבועות | שבע ברכות
שבת – הבדלה ומוצאי שבת | שבת – הכנות, הדלקת הנרות וכו'
שבת – מוקצה | שבת – מלאכות
שבת – קידוש וסעודות | שבת – שונות
שבת – תפילות, קריאת התורה ושמו"ת | שהחיינו / הטוב והמטיב
שו"ת נכדים וסבים | שו"ת על הגירוש מגוש קטיף, לפניו ולאחריו
שונות | שחייה
שידוכים | שילוח הקן
שינה והטבת חלום | שירה
שירות לאומי | שירותים
שם ד' | שמונה עשרה
שמות | שמחת תורה
שמיטה | שמירת הלשון
שמירת נגיעה | שקר
תאריך נוצרי | תוכחה ומחאה
תחנון | תלמיד חכם
תנועת נוער | תספורת וגילוח
תענית אסתר | תפילה – דינים שונים
תפילה – שליח ציבור | תפילה במניין
תפילין | תפילין של רבינו תם
תפילת הדרך | תרומות ומעשרות
תרומת איברים | תשובה
תשעה באב |


דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים